General

תולעת הפארק הינה טפיל הפוגע בכלבים ואינו פוגע בבעלי חיים אחרים לפי המידע הקיים עד כה.
תולעת הפארק הינה תולעת שהפכה אנדמית בישראל במהלך חמש עשרה השנים האחרונות.
תולעת הפארק הגיעה לישראל לפני כ-15 שנה על ידי בעלי חיים שהגיעו לספארי ברמת גן מאפריקה. הפצת התולעת החלה בעיקר באזור רמת גן ותל אביב אך כיום היא מצויה בכל הארץ. 

מהלך המחלה

תולעת בוגרת המתפתחת באברי מערכת העיכול של הכלב מטילה ביצים המופרשות בצואת הכלב הנגוע.
חיפושיות זבל האוכלות צואה של כלב נגוע, מפרקות את הצואה ובולעות את ביצי התולעת ומהוות מאחסן ביניים של התולעת.

כלב עלול להידבק בתולעת עקב אכילת צואה של כלב נגוע ו/או אכילת חיפושית זבל אשר עיכלה צואה של כלב נגוע.

בעקבות בליעת הביצים וחדירתן לקיבה של הכלב, מתפתחות תולעים בוגרות אשר במהלך מספר שבועות נודדות דרך כלי הדם לדופן הוושט של הכלב וגורמות לתגובה דלקתית חריפה (גרנולומה – בלעז) סביב הטפיל.
גרנולומה זו יכולה לעבור התמרה סרטנית ולהפוך לגידול סרטני ממאיר היכול לשלוח גרורות.

בחלק מהמקרים במהלך נדידת התולעת בדופן כלי הדם הגדולים נוצר חור באחד מכלי הדם הגדולים המוביל לדימום פנימי חריף ומוות.

תוארו מקרים בהם נגרם חירור של דופן הוושט ו/או קנה הנשימה אשר גרמו לחדירת אוויר לחלל הבית החזה אשר גרם לקשיי נשימה. תוארו מקרים נוספים בהם התולעת נדדה לאזור עמוד השדרה וגרמה ליצירת שינויים גרמיים בין החוליות והפרעה לתפקוד העצבי של בעל החיים, עד כדי שיתוק פעולת הגפיים.

אבחון

אבחון המחלה מתבסס בשלב הראשוני על תאור תחלואה על ידי הבעלים.

במקרים של פגיעה בקיבה או בוושט – התלונות האופייניות הינן, הקאות ופליטת מזון בלתי מעוכל אשר בחלק מהמקרים מכיל תכולה דמית, הפרשת ליחה דמית, חוסר תאבון מתמשך ורזון.

במקרים של פגיעה בקנה הנשימה ומערכת הנשימה, יופיעו שיעולים חוזרים ונשנים, קשיי נשימה והפרשות
דמיות.

במקרים של פגיעה בכלי הדם הגדולים יגרם דימום בדרגות שונות, כאשר במקרים הקשים יגרם אובדן דם קיצוני קשיי נשימה ומוות פתאומי.

במקרים של פגיעה במערכת העצבים יגרמו פגיעות בתפקוד הגפיים. 

כאשר כלב מגיע למרפאה הוטרינרית בחשד לנגיעות בתולעת הפארק יבוצעו מספר תהליכים לאבחון המחלה אשר יכללו:

• בדיקת צואה, לנוכחות שאריות דם וביצים של התולעת,
• בדיקות הדמיה שיכללו – אולטרא סאונד, CT ו- MRI.
• בדיקה אנדוסקופית באמצעות סיבים אופטיים של הוושט, הקיבה וקנה הנשימה. 

מניעה

הדבקה בתולעת הפארק אשר אינה מאובחנת בשלב הראשוני של המחלה גורמת לנזק ניכר לאברים חיוניים (וושט, כלי דם גדולים, ריאות וכו’) אשר ברוב מקרים מוביל להמתת חסד או מוות פתאומי.

הטיפול העיקרי בתחלואה זו מבוסס על מניעה.

מניעת המחלה מבוססת על העקרונות הבאים:

1. יש לשים מחסום על פיו של הכלב בפרט בכלבים אשר נוהגים ללקט או להכניס לפה שאריות, צואה או חרקים בזמן השוטטות בסביבה.
2. הקפדה על איסוף צואה של הכלבים למניעת התפשטות הטפיל בסביבה וברחבי הארץ.
3. מתן זריקה של חומר שהורג את התולעת בזמן הנדידה לושט. זריקה זו אינה מונעת הדבקה בתולעת אך מונעת התבססותה באברים הפנימיים של הגוף, הזריקה צריכה להינתן אחת לחודשיים בכדי למנוע תהליך התפתחות התולעת במידה וחדרה לגופו של הכלב.
4. בחודשים האחרונים יובא לארץ חומר חדש הניקרא אדווקאט- אדווקאט הוא תכשיר טיפות (spot-on) רפואי, המיועד לטיפול נגד פרעושים, תולעים, ואקריות בכלבים ובחתולים. הוא המוצר בעל טווח הפעילות הרחב ביותר נגד טפילים חיצוניים ופנימיים שקיים כפי שמפורט:

טפילים חיצוניים

• פרעושים
• זחלי פרעושים
• כינים נושכות Trichodectes canis
• אקריות אזניים Otodectes cynotis
• גרב סרקופטי Sarcoptes scabiei var canis
• דמודקס Demodex canis

טפילים פנימיים

תולעי מעיים עגולות

Toxocara canis
Toxocara cati
Ancylostoma tubaeforme
Toxascaris leonine
Ancylostoma caninum
Uncinaria stenocephala
Trichuris vulpis

תולעים נוספות

תולעת הלב Dirofilaria immitis
תולעת הריאה Angiostrongilus vasorum
תולעת הלב של השועל Crenosoma vulpi
תולעת הפארק spirocerca lupy 

בנוסף אדווקאט מותר לשימוש על כלבים מגזע קולי שנושאים את הגן MDR1 ולא יכולים לקבל זריקות של איברמקטין או דוראמקטין.
אדווקאט נבדק על כלבים הנושאים את הגן, במינונים גבוהים מהמומלץ מבלי שהתקבלו תופעות בלתי רצויות.
למעשה תכשיר זה מחליף תכשיר שניקרא אדוונטג’ והיה בשימוש נירחב עד היום
את הטיפות יש לפזר על עור הכלב באזור העורף והגב אחת לחודש

טיפול

הטיפול במחלה כולל תרופה בשם דקטומקס שפוגעת בתולעת הבוגרת.
זריקה של חומר אחת לשבוע המינון כפול למשך חודשיים והמשך מתן הזריקה אחת לשבועיים לחודש נוסף

במקרים בהם התפתחה גרנולומה או גידול סרטני בוושט או במקום אחר אשר גורם לפגיעה בתפקוד הכלב יש לבצע ניתוח להסרת האזור הנגוע.

הערכת מצב

התחלואה הנגרמת על ידי תולעת הפארק מוגדרת חמורה ובעלת סיכויי החלמה נמוכים ביותר.
ברוב המקרים המחלה מזוהה בשלבים מתקדמים של המחלה, לאחר גרימת נזקים חמורים לאברים חיוניים.
הטיפול התרופתי הניתן מוגבל לתקופה מוגבלת של מחזור החיים של התולעת ולפיכך היכולת להדביר את המחלה עד לפיתוח תכשיר תרופתי יעיל יותר מוגבל ביותר.

במקרים בהם נגרם נזק בלתי הפיך אשר לא ניתן לטיפול תרופתי וכירורגי יש לשקול המתת חסד בשלב בו איכות החיים של הכלב ירודה.

לכן כדאי להקפיד על טיפול מניעתי.